שאלות לרב-שיח ב-הפנקס על עריכה ספרותית

תשובותיו של יחיעם פדן* לשאלות של יותם שווימר ותמר הוכשטטר:
מהו תפקיד העורך הספרותי? אילו כלים נדרשים לעבודה, מה מאפיין עריכה טובה, מהו מקומו של העורך מול היוצרים?
החשוב בתפקידי העריכה, בעיני, הוא זיהוי הספרים הראויים ביותר לקריאה. התפקיד השני הוא תיווך בין הכותב ובין הקורא, שכן העורך מחויב למחבר ולקורא גם יחד. בחירת כותרים לתרגום קלה, יחסית, כי הספרים כבר פורסמו בשפתם... צריך רק לזהות את אלה שהם טובים באמת. ואילו כשאני מקבל טקסט מקור לעריכה ספרותית, לנוער או למבוגרים, עלי לזהות תחילה את היהלום הטמון עמוק בתוך מלל רב ולהאמין שבסופו של התהליך יהיה ספר נפלא. לאחר מכן אני קורא את כתב היד ומצביע על נקודות הכוח והחולשה שלו. אין קיצורי דרך. כל כתב יד מחייב עבודה משותפת עם המחבר, שכן באמצעות ההמלצות הכלולות בחוות הדעת המפורטת והמנומקת אני מבקש לאפשר לו "לעלות כיתה". בעיני זהו שלב חיוני בתהליך, ובלעדיו העורך הופך את עצמו למגיה... מעניין שדווקא מחברים בעלי ניסיון בשלים לעריכה יותר מכותבים מתחילים. חוות הדעת כוללת הנחיות הנוגעות לסדר המסירה של האירועים בסיפור; לאופי הדמויות והאמינות שלהן, וכן הצעות להגברת האמינות של הסיפור; לעתים קרובות צריך להמליץ על קיצור במקומות שהמחבר הרחיב בהם מדי, או במקומות שיש בהם דו-שיח פטפטני הבולם את העלילה; לעתים קרובות עוד יותר צריך
החברה של אילין, הזדמנות לערוך ספר של יוצרת מחוננת

הזדמנות לערוך ספר של יוצרת מחוננת

להמליץ על הצורך להרחיב ולפתח: העורך מזהה את כוונותיו של המחבר, ויודע לכוון אותו להגיד את הדברים במפורש. ועם זאת, אחרי שהמחבר מיצה את כוחו ומסר כתב יד טוב בהרבה מהראשון – וזה קורה כמעט בכל פעם–מגיע שלב העריכה הפרטנית, וכאן עלי לעשות כמיטב יכולתי גם מבחינת העריכה הספרותית וגם מבחינה טכנית, והתחומים עשויים להתערבב. אבל גם בשלב הזה חייב כל עורך לזכור שאינו בעל הבית אלא כלי השרת. נכון, העורך הספרותי הוא הקורא המעמיק ביותר שיהיה למחבר אי פעם. אין ספק שעליו להיות כמעט הצל של היוצר, שותפו במאמץ להתחבב על הקורא – ובכל
 משחקי מילים בשפע: שיתוף פעולה עם מתרגמת יצירתית

משחקי מילים בשפע: שיתוף פעולה עם מתרגמת יצירתית

זאת כינור שני. אסור לו להיכנס לנעליו של המחבר ולהפוך לסופר צללים. העורך מאיר ליוצר פינות החשוכות מבחינתו בכתב היד שלו רק מפני שהמחבר מעורב מדי ביצירה. עורך הכופה את דעתו על המחבר מבזה את המקצוע. ואם כן, ברור שעורך ספרותי צריך להיות קורא מיומן, בעל חוש ספרותי מפותח, ואשר מאחוריו שעות ארוכות של קריאה (בעוד שהמחבר אינו חייב לקרוא הרבה, אם כי זה מועיל מאוד). המטרה הסופית של העריכה היא שיהיה סיפור בַּסיפור, ושהוא יהיה מעניין או מצחיק או מותח או מרגש, או גם וגם וגם – כלומר, שהקורא ירצה להמשיך ולקרוא בו מפני שהוא מפיק מכך הנאה רבה; והמופלא מכול הוא שהקורא ימשיך לחשוב על הספר הרבה אחרי שהניח אותו מידו. עריכת תרגום שונה בתכלית. כאן נדרש העורך לוודא שהתרגום נאמן למקור, ועם זאת אינו מחמיץ את הרבדים הסמויים שבספר או את הפיוט שיש בו. לעתים די בהחלפת מילה אחת כדי שמשפט צולע יהפוך להיות רהוט ונחקק בזיכרון. חוץ מזה העורך משמש גם כאן שוליה רב ערך בפתרון משחקי מילים בתרגום, בהבנת מקומות מוּקשים – ובמציאת האופנים שבהם ייעשה התיווך בין התרבות השונה משלנו, שבה צמח הסיפור, ובין קוראי הספר בעברית.
מה בין ספרות הנתפסת כאיכותית לספרות הנתפסת כמסחרית בתהליך קבלת ההחלטות שלך כעורך (הן בתרגום והן במקור) ?
מאז תחילת דרכי הנחו אותי החיפוש אחר ספרים איכותיים והעריכה המוקפדת. אין לי מושג מהו ספר מכיר, ומובן שלא פעם ננזפתי על כך. אמנם, עם השקתה נועדה סדרת ספרי המופת מרגנית להביא לקורא ספרות איכותית בלבד; ואכן, עם כל כותר נפלא בעריכתי זכיתי בתמיכה בלתי מסויגת של אֹהד זמורה: האיש שהקנה לי את משנתו היה חסיד הספרות האיכותית, ולא הסכים להתפשר. אבל אם כותר לא נמכר, הוא היה מעווה את פניו באכזבה. כאיש ספר הוא רצה רק איכות; כמו"ל, הוא שנא להפסיד...  בהזדמנות זו ראוי להגיד שכל עוד חי – לא היה סיכוי לספר מרגנית  בכריכה קלה. ההוצאה לאור ספגה את ההפסד, שהרי הכריכה הקשה יקרה בהרבה, ומחיר הכותר אינו יכול לעלות בגללה. גם לדעתי חבל שלא מעט כותרים איכותיים מזדנבים בסוף רשימת המכירות – בעוד שהספרות המסחרית משגשגת.
האם נכון יהיה לומר שלעורך בישראל יש תפקיד מרכזי בקביעת מגמות ספרותיות? ואם כן, באיזה אופן הדבר בא לידי ביטוי, ואילו מגמות אפשר למצוא כיום?
נתחיל מהסוף: לצערי יש היום מגמה בולטת להוציא לאור ספרות דלה, לא מורכבת מדי, חס וחלילה, ובוודאי בשפה שאינה מאיימת על היכולת שמייחסים לילדים ולבני נוער. בכמה מהוצאות הספרים המובילות יש איזה פחד להקשות על הקוראים הצעירים, שלא יתאמצו יתר על המידה, שמא יסרבו לקרוא... הדבר נובע לא מעט מהדרך שבה מו"לים ועורכים בינוניים מדמיינים את עולמם של בני הנוער בימינו. בוודאי, גם אני סבור שאסור לכתוב משפטים מפותלים או להשתמש במילים ארכאיות – לא בספרי נוער ולא בספרי מבוגרים – אבל המגבלות שמטילים על ספרי נוער מגוחכות ממש. הגידו אתם: איך ייתכן שילדים שקראו ספרים לפני שלושים וארבעים שנה, שהיום הם בגיל העמידה ושפתם עשירה יותר מזו של בני הנוער, הם אלה הממליצים להוריד את הרף... המממ. האם ייתכן שחלק מהילדים של אז שכחו איזה כיף היה לקרוא ספרים לא קלים ואף לא לגילם? אם בקביעת מגמות ספרותיות הכוונה ליומנים ולספרי ערפדים, ברור לי שהעורכים הם רק כלי שרת בידי המו"לים. כלומר, העורך מגלה ספר בינוני-עד-רע ומציע אותו למו"ל ככותר שסיכוייו טובים להפוך לרב מכר. המו"ל עשוי לקבל את ההמלצה, או לא. אם הספר המסחרי אכן הצליח, המו"ל יחכך את ידיו; ואם ייכשל? אזי ימשוך בכתפיו – זה לא בגלל שהספר בינוני-עד-רע, הוא יגיד לעצמו. סתם לא הלך לנו...
האם גם בספרות הנוער ניכרת עלייה בהיצע כתבי היד המקוריים, ומהי דעתך על רמת הטקסטים המתפרסמים?
אני מניח שעל שאלה זו ייטיבו להשיב עורכים העובדים בבית הוצאה זה או אחר. כמי ששומר על עצמאותו, ולפי ניסיוני המצומצם, התשובה היא לא: יש הרבה יותר רומנים למבוגרים (וספרי פעוטות) מאשר כתבי יד לנוער. (בכתבי היד המקוריים יש אחדים ממש טובים.)
מהי יצירה טובה לבני נוער מבחינתך?
יצירה טובה לבני נוער בנויה על סיפור מרתק. סיפור טוב יהיה אמין, הדמויות בו תהיינה בנויות היטב והוא ייגע בעצב רגיש ויחולל בקורא תגובה עזה. מובן שיצירה טובה היא סיפור שקוראיו נהנים לקרוא בו; אילו קוראים? ברור, אלה המעדיפים ספר איכותי על גיבוב פשטני של קלישאות. בכל יצירה כזאת יהיה גם ערך מוסף בין השורות, כמו הפיוט שבו והרבדים הנוספים של משמעות, ועוד.
האם אפשר לראות בספר האלקטרוני שחקן של ממש במגרש ספרות הנוער בישראל, כיום או בעתיד הקרוב?
לצערי, התשובה היא כן. זה ייקח קצת זמן, כי הכסף מרפד את ארנקיהם של ההורים, אבל אין ספק שבעידן הטאבלטים והאייפדים יכולים בני הנוער לקרוא ספר אלקטרוני בצורה נוחה בכל מקום, ולדפדף בהנפת אצבע. לצערי, כי לספר המודפס מעלות שאין לספר האלקטרוני.
רבים מספרי הנוער שמודפסים כיום הם מהדורות חדשות או מחודשות לקלסיקות. מה הערך של הוצאה לאור של כתבים קלסיים, ומהי תגובתך לאמירה שחוזרת ונשנית בדבר הקאנון המצומצם והנעול, אשר מדיר במידה רבה יצירות קלסיות שלא זכו למעמד כזה בארץ?
כמה מהספרים האיכותיים של פעם מוסיפים לגלות סימני חיים שנים רבות אחרי שנדפסו, אבל לא כולם. בואו נזכור שהסיבה העיקרית לעסוק בקלסיקה – מבחינת המו"ל – היא שאין צורך לשלם בעד זכויות יוצרים,
הטוב בספרי ג'ק לונדון

הטוב בספרי ג'ק לונדון

וגם שמדובר ביצירות מוּכָּרות. על אחת כמה וכמה אם יש להם טקסט מוכן, שנדפס לפני שנים, ואין צורך לשלם תמלוגים או אפילו לערוך מחדש... גם ביחסי הציבור לא צריך להתאמץ מדי, כי השמות מוכָּרים. לדעתי אין להצטער שאין מוסיפים עוד ועוד כותרים מימי העגלות-שמושכים-הסוסים; דווקא מצער אותי שאין די כותרים של כותבים חדשים, שלא נחשפנו אליהם עדיין, כמו שקורה בספרות המבוגרים. נוכח שפע הספרים לנוער שנכתבו בשלהי המאה העשרים באמריקה ובאירופה קשה להשתבח במאות הספורות של כותרים איכותיים מתורגמים. ועם זאת, נזכור שדווקא יש ניסיונות לפרוץ. למשל, עם הרפתקאות סמוק בליו של ג'ק לונדון, בתרגומו המצוין של אייל טלמון. נדרש לי מאמץ לא קל (ולא מעט דולרים) להשיג את הספר במקור בתקופה שלפני פרויקט גוטנברג; שני מו"לים דחו את הרעיון – גם אם זה הטוב בספרי ההרפתקאות של ג'ק לונדון, כמו שאתה אומר – והשלישי הסיק מסקנות מהמכירה הדלה לגבי פתיחת הקאנון בעתיד. למה להתאמץ, כשכותבי הביקורות עטים על כל ספר מיושן שתורגם מחדש, וכשהקונים נוהים אחריהם?
הספרות לבני הנוער רחבה ומגוונת מאוד מבחינת הגילים שאליהם היא פונה ומבחינת הסגנונות שהיא מציגה. מה באשר לספרים שמיועדים לגילאי תיכון – כיצד מתמודדים עם השלב הזה, שבו בני נוער מתחילים לפלוש למדף הספרות למבוגרים?
בשאלה עתיקת יומין זו עסקו עוד בימים שלא היו כלל ספרים לנוער, וקוראים צעירים פלשו אל מדף הספרים שנועדו למבוגרים וניכסו אותם לעצמם... ועם זאת, אין לי ספק שמן הראוי לפעול לכך שיהיה לבני 18-16 מדף ספרים משלהם, ובו לפחות מקצת מהכותרים המתאימים לגילם. בדיוק לשם כך יזמתי את סדרת מפרש הפונה לגילים אלה. ומאחר שכמעט בכולם יש מתבגרים הפועלים בדרכים לא מקובלות, צריך לקוות שההזדהות עמם תביא להרחבת מעגל הקוראים שלהם, ותיגנז אמונה תפלה ישנה מאוד, כאילו בגיל הזה לא קוראים.
אנא ציין ספר שערכת שאתה אוהב במיוחד. אין צורך להרחיב על העבודה, אלא רק לציין את שמו.
מתנות מין הים - הרפתקה מצמררת וספר פיוטי נהדר

הרפתקה מצמררת וספר פיוטי נהדר

תרגום – אציין שלושה:
  1. מיו מיו שלי  /אסטריד לינדגרן (תרגם דניאל נחשול)
  2. גן החצות של תום / פיליפה פירס (תרגמה נורית גולן)
  3. מתנות מן הים / נטלי קינסי-וורנוק (תרגמה יעל ענבר)
מקור – אציין שניים:
  1. עד קצה המושב / עמליה רוזנבלום
  2. הסודות של אבא / חנה לבנה
*יחיעם פדן הוא עורך ספרי נוער ומתרגם, מחבר הספר אודיסאוס. בין היתר ערך את סדרת המופת מרגנית, היה מעורכי הסדרה הצעירה וראשית קריאה בכתר ועורך (עם איילין מוסקוביץ) את סדרת מפרש בהוצאת הקיבוץ המאוחד. מתרגומיו: מה שג'יימי ראה / קרולין קומן; התלחשות / אליס הופמן; מונה מספר לכוכבים / לויס לוֹוְרי.

Scroll Up
© יחיעם פדן 2017 | יחיעם פדן | קיבוץ סמר | 8881500 חבל אילות | 08-6356725 | 052-3631424 | yehiam.padan@gmail.com