הברון מינכהויזןבעלי גוזמאות מסתתרים בדברי שחרזדה באלף לילה ולילה ובמעשיות שליקטו האחים גרים, ומאוחר הרבה יותר היה גם גוזמן אחד שאנחנו מכירים בשמו – הברון מינכהויזן, שכתב בעצמו את עלילותיו המופלאות, או שאולי רק סיפר אותן שעה שישב ליד האח ואחרים העלו אותן על הכתב. כולם היו מקוריים באותה המידה, בעיקר נטלו בשאילה זה מזה, ואין בכך רע. לכן אין לנו ביקורת גם כשכותבים מאוחרים יותר – כמו טולסטוי – עושים זאת (הספינה המעופפת). ילקוט הכזבים מאת דן ב אמוץ וחיים חפרבראשית ימי המדינה נאספו גוזמאות וסיפורי אמת בספר ילקוט הכזבים, שמאחורי שמות גיבוריו מסתתרות דמויות מן היישוב דאז, בשמן או בכינוין. גוזמה מובהקת היה המעשה בבור שהוביל סְמוֹך הגדול על טנדר; ומשצנח הבור, הסיע את הטנדר בהילוך אחורי ונפל לתוכו... אמת בלי ספק היה הציטוט מעלון אחד הקיבוצים שהייתה בו מחלקה של הפלמ"ח: ההכשרה עזבה, ההטלה עלתה בשלושים אחוז. קצת אחר כך נדפס ספרה של אוגניה בלקין, אלוף הצ'יזבטים, שבו חזרה על כמה סיפורים מוכרים ובהם המסע על גבי פגז (מינכהויזן) עם קריצה למלחמת העצמאות (עליתי על הגג והסתכלתי בפגזים העוברים מעל הבית ושמתי לב למהירותם. בחרתי פגז מהגדולים ביותר, קפצתי קפיצה אחת... הצלחתי. התיישבתי על הפגז. בן רגע הייתי ב[שוק] מחנה יהודה. מיהרתי וירדתי מעל הפגז עוד לפני שהספיק להתפוצץ.) גים ונהג הקטר מאת מיכאל אנדהבימים ההם הייתה בדרך כלל העדפה לסיפורת ראליסטית, ואת סיפורי הפלאות המעטים ייבאנו מעט-מעט בתרגום. למשל, ג'ים ונהג הקטר של מיכאל אנדה, שהמציא מחדש את סין האגדית. הספר העפיל לעברית בהוצאה לאור בלתי ידועה (אביגיל), והיה נעלם כליל אלמלא הוזמן לככב בסדרת מרגנית. לבסוף זה קרה: עם ההרשאה שקיבלה הפנטזיה החלו להיכתב גם סיפורי גוזמאות. בשנים האחרונות זכינו בגוזמנים מצטיינים, ואציין שלושה מהם: ינץ לוי בסדרת הדוד אריה, אלדד אילני בסדרת הסיפור המושלם ושלמה אבס בסדרת סבא קיש. הרפתקאות דוד אריה במתבר שויצריההבדלים בין הסדרות דקים ובכל זאת משמעותיים: אצל ינץ לוי מאזין ילד לסיפוריו המופלאים של דודו, ואנחנו הקוראים נכבשים להם יחד איתו; הילד סבור בתמימותו שהצרה שאליה נקלע באותו יום פשוט עוררה בדוד אריה את זיכרון ההרפתקה המוזרה, שהייתה כולה אמת, כמובן. הספר המושלם גיבורו של אלדד אילני הוא האב, המחבר יחד עם בנו את המעשיות בידיעה שהן בדיות. (וכמו שכתוב בילקוט הכזבים, כולנו יודעים שזו לא אמת ומקשיבים לסיפור שוב ושוב.) הצורך ברקימת הבדיות הוא ספרותי, כמו שמוסבר בכרך הראשון: הרי לא ייתכן שהסיפור מתמצה במשפט או שניים; חייב להיות סיבוך בעלילה, ואחד מהם – האב או הבן – יספק אותה בהקדם. המשותף לשני הגוזמנים האלה הוא שכל המעשיות מסופרות כאן – אבל התרחשו במרחקים, בארצות מופלאות שרק שמן מוכר לנו (קצת בדומה לג'ים של אנדה). הגוזמן השלישי בחר בארץ-ישראל-של-פעם כמקום ההתרחשות של הסיפורים שבהם מלעיט סבא קיש את נכדו המקשיב לו פעור עיניים ופה, ובכולם הירקות של אז היו גדולים בהרבה מאלה של היום, ומובן שהוא עצמו – או כלבו חיש – מבצעים את מעשי הגבורה. השקרןבכל הכרכים ההולכים ומצטברים יש הרבה שעות קריאה וצחוק – ולמרות הידיעה שהמפנה הבא בעלילה צפוי, אני קורא בהם בהנאה רבה; וכמוני בוודאי עוד אי-אלה ילדים שגילו את ההנאה הצפויה להם מסיפורי גוזמאות. ואף על פי כן יש ספר אחד שבעיני מצחיק ומסחרר עוד יותר. שמו השקרן הגדול ביותר בעולם, ומחברו אנטון שמאס מודה בפה מלא שמדובר ב"סיפור-עם ערבי". אכן יש בו סיפור אחד, שבו מבטיח המלך להשיא את בתו למי שיגרום לו להגיד "זה שקר". הנער, גיבור הסיפור, פותח בכך שהיה לו תרנגול ענקי, שעל גבו הוביל אבנים, עד שהתרנגול נפצע; משמרח את הפצע בגלעין תמר טחון, צמח שם דקל ענקי; כדי להפיל את התמרים שהבשילו זרק הנער אבנים, ומהן נוצרה עיר על ראש הדקל – הצומח, כזכור, מגב התרנגול; וכשהגיע אליה השתרע לנגד עיניו שטח עצום של אדמה פורייה... כך נמשך הסיפור עוד ועוד. כצפוי, הציירים מוסיפים מדמיונם – יניב שמעוני מאייר את סדרת הדוד אריה וגם את סדרת "הסיפור המושלם"; שי צ'רקה חובר לסבא קיש; ואילו ציוריו של דודו גבע מוסיפים לחגיגת הזיקוקים של אנטון שמאס.
Scroll Up
© יחיעם פדן 2017 | יחיעם פדן | קיבוץ סמר | 8881500 חבל אילות | 08-6356725 | 052-3631424 | yehiam.padan@gmail.com